בלוג
בלוג זה מכריז על הפרסומים שיופיעו בקטע « הכתבים שלי »
איך נולד « בוש הקסמים » שהיה הבשורה הראשונה שלי ?
כן, כתבתי בכתב העת עיתון קטן שלי (יומן שנוצר בשבת, 21 בנובמבר, 2009 וממשיך לצמוח כל יום מ 1000 ל 7000 מילים…), ובכן, כתבתי ביומן זה ובתיקיה אחרת המסכם רק את כל מפגשי הכתיבה שהצלחתי לעשות :
« רביעי, 18 באפריל, 2012, הפסקה! התחלתי ספר חדש בלי לדעת לאן אני הולך, אז כתבתי בין השעות 19 עד 20:30, שהוא 1:13, ושמו « הבוש ».
« בוש הקסמים » היה אפוא הבשורה הראשונה שלי שכתבתי בין קירות קליירווו לאחר שכתבתי כמעט את כל הכרכים שלי לפני שהמשכתי אותם במקביל לחדשות אלה לפני שכתבתי אחרים. רציתי לבדוק את הדמיון שלי, כן, אז חשבתי :
« נסה לכתוב סיפור שמתחיל ממילה אקראית ! »
ואני לא יודע למה, אבל ה »בוש » נראה לי. אז החלטתי לנסות לבנות סיפור מהמילה הפשוטה הזו « בוש ». אז הנחתי את המילה הזו ואז נתתי לדמיוני לנדוד, לגלוש בגלים הוויזואליים והשמיעיים האלקטרומגנטיים של מוחי תוך התחלתי לבנות את הסיפור הדמיוני הזה. זה היה מרגש וכיפי, כי לא יכולתי להפסיק! כן, נתפסתי על ידי דחפים דמיוניים שגרמו לדחפים מילוליים ולהפך לפני דחפים חזותיים בתורם מאכילים דחפים שמיעיים תוך כדי גלישה עם אלמנטים מחיי האינטימיים האמיתיים שלי : קיבלתי השראה ממקומות שבהם הכרתי בתור צ’טנאי מלברי, ורייר-לה-בויסון, Sceaux, שם גרתי עם יקירתי, אפילו להגות את ליבו של הסיפור הזה בדירה הראשונה והאחרונה שלנו ב- Sceaux, בה גרנו עד הדרמה. אני לא יודע, זה היה כאילו חוסר ההכרה שלי רצה לבנות על הדרמה הזו עוד סיפור אנטי-זיכרון שישכח את הדרמה-דרמה הזו. אז נתתי לדמיוני לרקום ולרקום את הסיפור הזה, הוא היה שובה לב, קסום, מכיוון שהמארג הסביבתי של הסיפור הזה היה במוחי, ואז פשוט הייתי צריך לכלול סיפור בדיוני! אפילו לא הייתי זקוקה למזוודה תרבותית, אלא למזוודה פשוטה עם חיי ניסוי עם יקירי. זה היה לא מציאותי ! כן, כתבתי אוטומטית, נתתי לעצמי להעביר ולהרחף בין מילותי שנכתבו ברגע, מה שנתן לי את המשפטים, ולכן, את רעיונות הקריינות שלי כמילים בקובץ אינדיאני שיעניקו לי את גלגלי השיניים שהוסתרו מראש הקונסטרוקציה מציגה את הנרטיב הדמיוני שהוצב באופן אוטומטי מתוך התודעה שלי-« לא מנוערת ». אבל הייתה גם הלחן של המילים שהניעו לאוזניי מילים אחרות קרובות לנקודת המבט הצלילית, שם גם הדמיון שלי לכתיבה מחדש את הרצף על פני הכתבים-שמיעתי. התודעה שלי עוברת על ידי אידיוט, דחף, ולכן עלי להשתמש בכל החושים בבת אחת לפני שעתוק הרגשות שלי יהיה מושלם לכל חדשות חדשות! היה זה קסום מהסוג החדש הזה של הכתיבה של הסיפור הדמיוני שהשתנה מבחינתי באופן קיצוני לעומת העינויים הרגילים שלי כשסיפרתי בספרי את הדרמה הזו משנת 2003…!
כן, בהמשך, אבין שבכל פעם שאשמור על חדשות, זה שהיה לי בעבר הרעיון של נפילה סופית שתפתיע את הקורא, כך שלמדתי בחדשות לבנות הכל דמיוני להגיע לאט לאט למפלים האלה! אבל עבור « לה בויסון מג’יק » לא, השארתי מילה אחת בלי לדעת בדיוק לאן אני הולך, היה לי למען המילה הזו לנוח לחלוטין על שטף התודעה שלי שכלל רגישות, זיכרון, זיכרון- ניסיון, אוצר מילים, מוזיקליות של מילים, דמיון וכו ‘. ומה שהפתיע היה שאפילו דרך סיפור שהיה דמיוני, המוח שלי עדיין חזר בדרך סביב הכביש לחיים שהנהלתי עם יקירתי על ידי התקנת הסטים במקומות בהם היה לנו באמת חי ! ואז, כשהייתי יותר ויותר מנוסה, ערבבתי את כל הטכניקות : מצאתי נפילה, ואז נתתי לדמיוני ללכת לאט אבל בטוח, עבור אחרים, לא הייתה לי נפילה, אבל סמכתי דמיוני למצוא אחד לאט ובטוח ! זה היה קסום! אני תמיד נופלת על רגלי העצביות לבנות סיפור מרומם, טוב, מפתיע או מצחיק, תמיד! כן, זו באמת כתיבה קסומה !
מדוע הכתיבה הייתה חבל הצלה אמיתי עבורי (חוץ מזה תדע זאת ביתר דיוק לאחר קריאת התו האוטוביוגרפי הראשון שלי), ובכן, דרך כתיבת חדשות אלה תחילה את « לה בויסון מג’יק », המשכתי להסתגר בעולם דמיוני על ידי הוצאת אותי מהעולם האמיתי שלי מהדרמה שספגה עם דרלינג שלי, כמו הכתיבה של כרך 4 « הסיפור מסוג יוצא דופן » ש תוכלו לקרוא בהמשך גם ושם אני מתחיל להתנתק מהדרמה בכך שלמדתי לכתוב על כל דבר אחר כנושא שהדרמה חיה עליו אני אחראי לחלוטין שוב, אם כן, לכתוב את החדשות האלה שאיפשרו עוד יותר את רוחי כבר לא להיות מותקף נפשית כמו בעבר מרגשות האשמה שלי, ולכן, לא להפריע לא למחווה שלי, או ממה שקרה כאירוע בין חומות בכך שהפך להיות כל כך אדיש יש אנשים שמצאו בי כוח בלתי נפרד של אדישות לא לקחת ממני שום אירוע שלילי שיכול לקרות בין החומות האלה! יתרה מזאת, כבר לא הייתי בפרספקטיבה של דיווח מילה במילה על המציאות האמיתית של הסיפור שלי עם יקירתי, שם כל אחת ממילותי הייתה צריכה להזיע את הרגש הפואטי, לא, שם, בכתיבת חדשות אלה, שחררתי. לבסוף, בהיותו פחות מאני בהרכב הלשוני של חדשות אלה. בכל מקרה, תראה מייד את ההבדל בין כרכים של הסיפור האוטוביוגרפי שלי לבין חדשות אלה. השארתי את האופנה הפרפקציוניסטית האובססיבית למצב הניתוק בכך שנתתי לי לעבור לכל רישיון שבו מכה היו המלים שהעניקו לי את הרעיון הדמיוני, פתאום המשפטים, מכה את המוזיקה שלהם, צילמו את התמונות והכל ערבב רגש וחוויה באמת חיו… זה היה קסם, זה היה לא מציאותי, וזה עדיין ! כן, כבר לא הייתי בכתיבה *אחיזת-הכתיבה לספר את חיי האמיתיים, אלא בכתיבת ספרי הפתעה לספר חיים לא מציאותיים בחדשות אלה.
ואז, כיוון שבויסון זה בסיפור היה קסום מכיוון שכתיבת הסיפור הזה הייתה באותה מידה בשבילי דרך החדשות הראשונות האלה שהעניקו לי כל כך הרבה הנאה ושמחה, היה הגיוני להוסיף במילה בוש מילת הקסם, ומכאן הולדתו של בוש הקסמים. מילת הקסם הייתה סינתזה בין הסיפור למצב הנפשי בו התרחצתי תוך כדי כתיבתו: זה היה קסם !
אז זו הבשורה הראשונה שלי שמקורה בא במילה מילה-הזרע « בוש ».
קריאה שמחה !
*אחיזת-הכתיבה = כתיבת הסיפור האוטוביוגרפי שלי הייתה כה פסיכולוגית עד שהייתה בי אחיזה פסיכולוגית מרובה : עצב, אשמה, צער, כוח נוסטלגי, בכי, עינויים לראות עתיד מפונק באשמתי… וכו ‘, ג כך גם אחיזת הכתיבה ולא הכתיבה למתחי ספרים-נפילות-הפתעות כמו חדשות אלה כולל הבכורה הזו של « בוש הקסמים« .
קריאה שמחה !
